מהו "מטבע העובר לסוחר"? "מטבע העובר לסוחר", הינו כסף המשמש לתשלום ושיש לו ביקוש והיצע ומאפשר לבעליו לסחור בו תמיד. כסף (מטבעות ושטרות) המשמש למסחר ולתשלום, מבוסס על הסכמה, הנקבעת על ידי מדינה ריבונית בדבר השימוש בו ובדבר כמותו. מהו "מטבע "דיגיטלי"? לאחרונה נכנס לשימוש אמצעי תשלום חדש, "מטבע דיגיטלי". מטבע זה לא מבוסס על הסכמת מדינה אלא על הסכמת משתתפים ברשתות הדיגיטליות בדבר כמות המטבע שיש לכל משתתף. משתתפי הרשת יכולים להסכים על הנפקת מטבעות (בביטקוין יש תוספת כמות קבועה של מטבעות כל עשר דקות בממוצע. כמות המטבעות שנוספת כך מצטמצמת ב-50% כל ארבע שנים עד שתיפסק בשנת 2014). המטבע החדש מתבסס על טכנולוגית מחשוב היוצרת תשתית של משתתפים שאינם מכירים זה את זה. המטבע הדיגיטלי משמש כסחורה ספקולטיבית להשקעה, וכאמצעי תשלום, היינו מטבע העובר לסוחר. באנגלית מקובל השם Cryptocurrency ("מטבע מוצפן") כי אמצעי תשלום זה, מבוסס על אמצעים קריפטוגרפיים. קריפטוגרפיה (תּוֹרַת כְּתִיבַת הַסֵּתֶר), הוא ענף במתמטיקה החוקר ומפתח אבטחת מידע ותקשורת נתונים. התחום מאגד פיתוח ואנליזה של פרוטוקולים לאבטחת מידע בנוכחות אחרים. ייצור ושימוש במטבע דורשים סודיות, הרשאת גישה, חתימה דיגיטלית ואימות זהויות. המטבע הדיגיטלי בעיני מס הכנסה ורשות ניירות ערך. ב-2018 פרסמה רשות המיסים עמדה ביחס למיסוי מסחר במטבע וקבעה: "אמצעי תשלום מבוזר המשמש כאמצעי סחר חליפין אינו בגדר 'מטבע' או 'מטבע חוץ' בהתאם לחוק בנק ישראל ולעניין פקודת מס הכנסה". לכן, פעולות במטבע הוגדרו כאירועים המחייבים דיווח. גם כרייה ותשלומים עבור שירותים או מוצרים מחייבים דיווח. הרווח מעליית שער המטבע או מפעילות עסקית בו ימוסה בהתאם. רשות ניירות ערך התייחסה למכשיר החדש וקבעה: "מטבעות קריפטוגרפיים המקנים זכויות דומות לאלו של ניירות ערך מסורתיים כמו מניה, אגרת חוב או יחידת השתתפות ייחשבו לנייר ערך. מטבעות שנועדו לשמש כאמצעי תשלום, סליקה או חליפין בלבד, שלא במיזם ספציפי, שאינם מקנים זכויות נוספות, ושאינם נשלטים על ידי גורם מרכזי, לא ייחשבו לנייר ערך. מטבעות קריפטוגרפיים המגלמים זכות למוצר או שירות ונרכשים למטרת צריכה ושימוש בלבד, לא ייחשבו לנייר ערך". החוק:המחוקק טרם התייחס לנכס הדיגיטלי ולכן משקיעים בו גם עברייני מס או מלביני הון. הנושא מעלה שאלות בתחום דיני המיסוי, דיני החוזים, דיני הקניין, הדין הפלילי וכן בתחום דיני המשפחה. חלוקת נכסים "מורכבים" בגירושין:המחוקק ובתי המשפט, קבעו מה יחשב לרכושם המשותף של בני זוג וכיצד יחולק בגירושין. לגבי נכסי נדלן, מיטלטלין או נכסים פיננסיים נקבעו הלכות מחייבות. המציאות המודרנית הציבה אתגרים חדשים בפני בתי המשפט בדמות "נכסים מורכבים". לגביהם טרם הוכרע כיצד יחולקו בגירושין. במסגרת זו התעוררו שאלות לגבי אופציות (בעיקר כאלה שטרם הבשילו), נכסיי קריירה, נכסיי מוניטין ומטבעות דיגיטליים. נכסים מורכבים מאופיינים בכך שהם לא מוחשיים, שערכם יקבע בעתיד ושהם רשומים רק על שמו של אחד הצדדים. בהקשר למרבית הנכסים המורכבים כבר התקבלו החלטות. לגבי מטבעות דיגיטליים עוד אין פסיקה מתאימה. כיצד יחולקו חלוקת מטבעות דיגיטליים בבית המשפט בזמן גירושין? קיימים ארבעה מקורות לביסוס פסק דינו של שופט: החוק, פסיקת בית המשפט העליון, ההיקש ועקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי. ההיקש, המקור השלישי, מתיר לשופט לפנות לתקדימים הדומים עובדתית או לוגית, ולהתבסס עליהם. נראה שנכון להקיש מפסיקות בעבר בהקשר לנכסים, שערכם צפוי לעלות בעתיד, איך לחלק מטבעות דיגיטליים. השופט צ. ויצמן (בית משפט מחוזי) כתב: "נביא דוגמה לדברים על מנת לסבר את הדעת. נניח כי כרטיס הגרלה נרכש על ידי אחד מבני הזוג מכספם המשותף ביום ראשון, יום שני שלאחריו נקבע ע"י בית המשפט כמועד הקרע וביום שלישי נערכה ההגרלה בה נמצא כי הכרטיס הוא כרטיס הזוכה במיליון ₪. אין חולק כי כרטיס ההגרלה אשר נרכש על ידי אחד מבני הזוג במהלך הנישואין מכספם המשותף הוא חלק מ"נכסי בן הזוג" ולכן יש לאזנו, אך כיצד יוערך כרטיס ההגרלה לצורך איזון שוויו בין הצדדים – האם כערכו במועד הקרע אז שוויו היה כפרוטה או כערכו יום למחרת מועד הגרלה, אז שוויו עמד על מיליון ₪? הדעת נותנת כי היות ועסקינן בנכס אשר שוויו האמתי מתגבש אך ורק לאחר מועד הקרע, יקבע בית המשפט ראשית דבר כי נוכח העובדה שנרכש קודם למועד הקרע הרי שהוא נכס בר איזון בין הצדדים ואף יוסיף ויקבע כי להעריך את שוויו על פי ערכו במועד ההגרלה אף שזו התקיימה בפועל אחר מועד הקרע". כך גם קבע כבוד השופט גם לגבי אופציות שקיבל אחד הצדדים שערכם יעלה רק לאחר הגירושין וטען, שיש לחלק לא על פי ערכן במועד הגירושים אלא בהתאם לערכן במועד המימוש. וכך כתב : "...אנו מעדיפים הערכת שווי האיזון לגבי אופציות למועד המאוחר לאיזון שווי כלל הנכסים..." שכן "ערכי האופציה בתקופות הקודמות למימוש אפשר שיהיו זניחים ביותר אל מול מימושן... ". עוד הוסיף השופט: "הציפיה לרווח שזרעיה נטמעו במהלך הנישואין, אפשר שתבוא למימוש רק עם מימושן בפועל של האופציות...". נראה שראוי להקיש וללמוד מההלכה בשאלת האופציות גם בשאלת המטבעות הדיגיטליים ולחלקן בין מתגרשים בהתאם לערכן במימוש ולא בהתאם לערכן במועד הקרע. לסיכום: הרוצה להבטיח, שרכושו לא יחולק בעתיד עם בן זוגו, אמור לערוך באמצעות עו"ד מיומן הסכם ממון גם בהקשר למטבעות דיגיטליים וגם בהקשר לשאר רכושו. עו"ד אלי רייך רו"ח בעל תואר B.A. בפסיכולוגיה אוני' ת"א ממשרד עורכי הדין בר לב רייך ושו"ת, 25 שנות ותק בדיני משפחה וירושה, ישמח לסייע למעוניינים בעצות והסברים מקיפים נוספים בטלפון: 054-2473786

סעיף 30 לחוק הירושה קובע "שצוואה שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת בטלה". כלומר, המחוקק רצה לוודא שתכובדנה רק צוואות אשר עושיהן לא היו נתונים להשפעה אסורה של מי שעתיד לזכות בירושה. בשאלות מהי השפעה פסולה? וכיצד ניתן להוכיח אותה? עסק בית המשפט העליון בתביעה שהתבררה בפניו. בפסק דינו כתב בית המשפט העליון דעתו בהקשר לסוגיות אלה, ופרסם הנחיות מחייבות לפתרון שאלות אלה גם בעת יד. ומעשה שהיה כך היה: שישה חודשים לפני פטירתו של קשיש ערירי החלה הגברת מרום לעבוד בביתו. עד למותו רק היא שירתה וטיפלה בו כעוזרת. במותו הותיר המנוח שתי צוואות. בראשונה, משנת 1987 , ציווה את כל רכושו לרופאו. בצוואתו השנייה, משנת 1988, ציווה את כל רכושו למטפלת שלו הגברת מרום. לאחר מות המוריש הרופא הגיש בקשה לבית המשפט, לקיום הצוואה הראשונה, ואילו הגב' מרום בקשה לקיים את הצוואה השנייה. העניין הסתיים בפשרה . אולם, מיד לאחר הפשרה, הועמד הרופא לדין באשמת מרמה, על כך שנהג בעבר לערוך לטובת עצמו צוואות של קשישים, ובהן גם צוואת המנוח. משהורשע בדין, ביטל בית המשפט את הפשרה שהושגה. משבוטלה הפשרה, פנתה הגברת מרום, לבית המשפט המחוזי, וביקשה לאשר את צוואתו השנייה של המנוח ולהעביר לידיה את כל עזבונו. היועץ המשפטי לממשלה התנגד לבקשה משום שרצה שעזבון המנוח הערירי יגיע לידי המדינה, שכן כך הוא הדין כשאין צוואה וכשאין יורשים לנפטר. לטענת היועץ, הצוואה שערך המנוח לטובת הגברת מרום בטלה, כי בעת עשייתה היה המנוח נתון להשפעתה הפסולה והבלתי הוגנת של הגברת מרום, שהייתה העוזרת היחידה של המוריש, ורק איתה הוא בילה את זמנו הפנוי. בית המשפט המחוזי, קיבל את בקשת הגברת מרום וציווה לקיים את הצוואה השנייה (לטובתה) כלשונה. המדינה הגישה ערעור לבית המשפט העליון ששינה את ההחלטה וקבע, שיש לבטל גם את הצוואה השנייה, ולהעביר את העיזבון לקופת המדינה משום שבשעת עשייתה היה המנוח נתון להשפעה השלילית של הגברת מרום. הגברת מרום בקשה לערער על פסק דינו זה של בית המשפט העליון. בקשתה נענתה בחיוב ובית המשפט העליון החליט לקיים דיון נוסף ולקבוע, מתי תחשב השפעה לשלילית, וכיצד ניתן להוכיח השפעה שכזאת. בהחלטתו מנה העליון 4 מבחנים שקיומם מקים חזקה, שאכן הופעלה השפעה שלילית על המוריש, כלהלן: מבחן תלות ועצמאות. לאמור, ככל שהמצווה היה פחות עצמאי ויותר זקוק לעזרת המטפל כך סביר יותר לקבוע שהצוואה הינה תוצר של השפעה אסורה. מבחן תלות וסיוע. היינו, אם המטפל היה העוזר היחיד של המוריש והקשר בין השניים נבע רק מהצורך של המוריש בסיוע, הרי שמתחזקת ההנחה שה ופעלה השפעה שלילת על המוריש. מבחן הקשר עם אחרים. הכוונה היא שאם לא היה למוריש קשר עם אחרים, סביר שהופעלה השפעה אסורה. מבחן נסיבות עריכת הצוואה. כלומר אם המטפל/ת הוא מי שיצר נסיבות מתאימות להכנת צוואה, למשל אם שכר שירותי עו"ד, אם הביא עדים לצוואה וכדומה, הרי שגובר החשש שהופעלה השפעה בלתי רצויה. לפי פסיקת בית המשפט, אם באמצעות המבחנים דלעיל עולה חשש ממשי להשפעה אסורה, או בלשון בית המשפט "קמה חזקה שהופעלה השפעה בלתי הוגנת ", יש זכות ליורש לסתור את החזקה ולהוכיח אחרת. כלומר, לאחר הקמת החזקה יש לבחון האם אמנם המסקנה שהצוואה נעשתה כתוצאה מהשפעה אסורה היא המסקנה האפשרית היחידה, או שמא אולי לא כך הדבר. כלומר, לאחר הקמת החזקה היא ניתנת לסתירה, וזאת באמצעות אחד משישה מבחנים כלהלן: מבחן השימוש לרעה בתלות. לאמור האם אמנם נוצלה התלות לרעה. מבחן הקשר הרגשי בין המוריש ליורש. כלומר אם היה בין השניים גם קשר רגשי אזי לא תוכר השפעה בלתי הוגנת. מבחן הנישול. היינו אם הצוואה לא מנשלת, ללא הצדקה, יורשים אחרים, ספק אם הייתה השפעה אסורה. מבחן ההשפעה המותרת. לא כל השפעה אסורה, השפעה להוריש למוסד חיוני תחשב השפעה רצויה. מבחן ההשפעה לטובת האחר. אם בסופו של דבר יירש אחר את כל העיזבון אזי הדבר פחות 'בלתי הוגן'. מבחן ההיגיון שבצוואה. צוואה ובה היגיון המתיישב עם כלל הנסיבות, פוסלת קיום ההשפעה אסורה. במקרה של הגברת מרום, פסק בית המשפט העליון על פי המבחנים דלעיל, שאכן הוקמה החזקה שיש סבירות שהופעלה כנגד המוריש השפעה אסורה, וזו לא נסתרה. לפיכך ביטל העליון את צוואת המוריש והעיזבון הועבר לקופת המדינה. לסיכום יאמר שבעידן החדש, אשר בו תוחלת חיינו גדלה והולכת, וקשישים רבים נעזרים לשם תפקודם היום יומי בעובדי סיעוד המלווים אותם לאורך כל היממה, נודעת חשיבות עליונה לשמירה על כך שנסיבות אלה לא ישמשו בסיס להפעלת השפעה אסורה על מי שאינו יכול שוב לשמור על שלו. המחבר, עו"ד אלי רייך רו"ח בעל תואר B.A. בפסיכולוגיה (אוני' ת"א) ממשרד העורכי דין בר-לב רייך ושו"ת למשרד 25 שנות ותק בדיני משפחה, ישמח לעזור ולסייע בעצה והסבר מקיפים נוספים

כְּתובָּה היא מסמך משפטי שהבעל חותם לאשתו עם נישואיו, שבו הוא מפרט חובותיו לאשתו ובו הוא מתחייב בכתב בפני עדים, כמה ישלם אם יגרש את אשתו או אם ילך לעולמו לפניה. הכתובה נועדה להבטיח את קשר הנישואין ומקטינה את הסיכוי שמריבה תסתיים בגירושין ובלשונם של חז"ל "על מנת שלא תהא קלה בעיניו להוציאה". כלומר, כשהבעל יודע שלאחר הגירושים, עליו לשלם סכום נכבד בהתאם לכתובה עליה חתם, יש סיכוי שיחשוב שוב לפני שיחליט לגרש את אשתו. סיבה נוספת טמונה ברצון להבטיח את בטחונה הכלכלי של אישה לאחר מות בעלה. לכן לא ניתן להתנות על הכתובה היינו, כלה אינה יכולה לוותר על כתובתה, ומוריש מנוע לכתוב בצוואתו שהוא מבטל את הכתובה שאשתו אמורה לקבל עם מותו. הכתובה אינה רק מסמך סמלי, כפי שחושבים. הכתובה היא מסמך חוזי בעל משמעות משפטית, ויש לה תוצאות משפטיות כלכליות בתם הנישואין היינו בגירושין או במות הבעל. כשמדובר בגירושין ממריצה התביעה לתשלום הכתובה את הבעל להגיע להסכם השונה מזה שהיה רוצה להגיע אליו, עקב החשש שיידרש לשלם את הכתובה. גם בחקיקה הישראלית יש הוראות בדבר שמירת זכויות האישה לפי כתובתה. רבים מייחסים לכתובה, לחתימה עליה ולסכום שרשום בה, רק משמעות טקסית. יש הרושמים כסכום הכתובה מיליון ש"ח ואף יותר, כדי להרשים את כולם, בעיקר כשהרב מקריא את הסכום בקול. אבל, יש לכתובה משמעות חוזית מחייבת, והיא בבחינת מסמך המעיד על ההתחייבות שהבעל נוטל כלפי אשתו. חוץ מהתחייבות לזון את האישה במהלך חייהם כנשואים, מציינים בכתובה סכומים עבור עיקר כתובת האישה ותוספת כתובה, וגם עבור נדוניה ותוספת נדוניה. לסכומים אלה זכאית האישה מהבעל לעת גירושים או מיורשיו בפטירתו. עיקר הכתובה הוא הסכום שהבעל ישלם כשיסתיימו הנישואין עקב גירושין או מות. בגמרא נקבע הסכום המינימלי למאתיים זוזים. אם ציין הבעל סכום נמוך יותר הוא יחויב במאתיים זוזים. הבעל רשאי לציין בכתובה יותר מהמינימום. תוספת זו קרויה תוספת כתובה. לא ניתן לחייב את הבעל להבטיח בכתובה סכום גבוה יותר מהמינימום, אך אם ציין הבעל יותר, יהיה דין התוספת כדין עיקר הכתובה. תביעה לתשלום הכתובה ותוספת הכתובה יש להגיש רק בבית הדין הרבני. המציאות הכלכלית המאופיינת באינפלציה, הופכת את שאלת שערוך הסכום הרשום בכתובה לשאלה רלוונטית, שכן כתוצאה מהאינפלציה, מאבד הסכום הנקוב את ערכו משמעותית. בתי המשפט האזרחיים הדנים בשאלת הכתובה (כשפקיעת הנישואין נובעת ממות), מחילים את דיני השערוך מהכרה שהשערוך לא מיטיב עם האישה אלא מעמיד את החיוב על ערכו הריאלי. מדיניות שיפוטית ראויה, המחייבת שערוך, נשענת גם על יסוד בדיני החוזים, הקובע את עקרון תום הלב. במקרה של פקיעת הנישואין עקב מות הבעל, ניתן לתבוע את הכתובה מעיזבונו של הבעל, גם בבית המשפט לעינייני משפחה. חוק הירושה הקובע את סדר העדיפות לחלוקת עיזבונו של אדם קובע שלאחר שמעיזבונו של נפטר שולמו ההוצאות הלוויה והקמת מצבה, ישולמו "החובות שהמוריש היה חייב ערב מותו ולא נתבטלו במותו, לרבות המגיע לאשתו על פי הכתובה במידה שסכום הכתובה אינו עולה על סכום סביר". כלומר לכתובה דין קדימה ככל שמדובר בסכום סביר, ואילו החלק בכתובה שמעל לסכום סביר, דינו כדין שאר חובות הנפטר. המציאות מלמדת שמעטים המקרים בהם מחוייב הבעל בתשלום הכתובה, כי בעת חלוקת הנכסים המשותפים של הזוג מובא בחשבון גם החוב לכתובה וברוב המקרים מאשרת האישה שהסכום שתקבל כולל גם את המגיע לה בגין הכתובה ושהיא מוותרת עליה. יש הרושמים בכתובה גם את שווי הרכוש שהביאה עמה האישה קרי הנדוניה. אז, אם יסתיימו הנישואין מתחייב הבעל להחזיר לאישה את שווי נכסים אלה. הבעל אינו מחוייב לקבל נכסים אלו לרשותו ויכול להשאירם לאישה. אז לא יחוייב להחזיר שווים המשוערך בגירושין. כדי למנוע ויכוחים בעתיד, כדאי לכל זוג לערוך הסכם ממון שיגדיר את מכלול היחסים הרכושיים לעת פרידה. כך ימנעו לחצים באמצעות הכתובה. דווקא בחוגים החרדיים מקובל לערוך שטר תנאים בנוסח מקובל בסמוך לחופה, בנוסף לכתובה. דין שטרי תנאים אלה, כדין הסכם ממון. לכן, חתנים יקרים, כשאתם נוקבים בסכום, התייחסו לזה ברצינות כי אולי בעתיד תחוייבו לשלמו. ואתן כלות נכבדות אם עלו הנישואין שלכן על שרטון ואתן עומדות בפני החלטה על הגשת תביעה רכושית חשוב להתייעץ עם מומחה האם ומתי ראוי לתבוע גם את תשלום הכתובה.